איך אנחנו בודקים
אפשר לייצר היום מסלול טיול לכל מקום בעולם בשלוש שניות. מה שאי אפשר לייצר בשלוש שניות זו התשובה לשאלה מי בדק את זה, מתי, ומול מה. הדף הזה מסביר איך אנחנו עונים עליה.
כל עובדה נושאת תגית
בכל מדריך באתר, ליד כל קביעה שאפשר לבדוק אותה, מופיעה אחת משלוש התגיות האלה. הן לא קישוט — הן אומרות בדיוק כמה משקל לתת למשפט שלידן.
רשות ממשלתית, מפעיל האתר עצמו, או גוף שהעובדה היא באחריותו. נשמר גם תאריך הבדיקה. אתר תיירות מסחרי אינו מקור ראשוני, וקביעות שנשענו על מקורות כאלה הורדו בדרגה.
דרישות כניסה, שעות פתיחה עונתיות, אגרות. אנחנו כותבים מה ידוע לנו ואומרים במפורש שצריך לאמת. זו לא התחמקות — זו הדרך הכנה היחידה להתייחס למידע שמשתנה בלי הודעה.
"תנו לעיר הזאת יומיים ולא ארבעה" היא דעה. היא מסומנת ככזו, כדי שלא תתבלבל עם משהו שנבדק מול מקור.
מה שלא נכנס
כשאין לנו מידע, אנחנו לא כותבים. זו ברירת המחדל, והיא חשובה יותר מכל כלל אחר כאן. משפט כמו "אין שם בעיה" הוא טענה לכל דבר, וגם הוא דורש מקור.
עובדות ברמת מדינה חיות במקום אחד
דרישת ויזה או אזהרת מסע אינן שייכות ליעד מסוים — הן שייכות למדינה. לכן הן נשמרות פעם אחת ומוזרקות לכל היעדים שבה.
הלקח הזה נלמד בדרך הקשה: כשדרישת כניסה חדשה בתאילנד נעדרה מכל תשעת היעדים התאילנדיים בו־זמנית, היה ברור שהבעיה אינה בתשעה דפים אלא בכך שהעובדה נכתבה תשע פעמים.
מה שאנחנו לא
אנחנו לא סוכנות נסיעות ולא מוכרים לך את הטיול. אנחנו לא מציגים מידע בזמן אמת על מחירים, זמינות או שעות — מידע חי שמתיישן בשקט מסוכן יותר ממידע שכתוב לידו מתי נבדק.
אין כרגע באתר קישורי הזמנה שמזכים אותנו בעמלה. אם וכאשר יתווספו, הם יסומנו במפורש כקישור ממומן, וההמלצה העורכית תישאר נפרדת מהם — לא נמליץ על מקום בגלל שהוא משלם, ולא נימנע מלכתוב עליו ביקורת. המלצה שמשנה את עצמה בגלל עמלה שווה בדיוק כלום, גם למי שמשלם עליה.
למי זה כתוב
למטייל הישראלי. זה נשמע מובן מאליו וזה לא: כשרות, שבת, אזהרות מסע, דרכונים, מורשת יהודית ומה שכדאי לדעת על היעד לפני שנוחתים בו — אלה שאלות שכלים גלובליים לא נבנו כדי לענות עליהן.